יום שישי, 27 באפריל 2012

הבעיות עם מאקרו


ההגדרה לצילומי מאקרו משתנה כתלות בצלם (אני שמעתי כבר על יחס 1:1, יחס 1:2 ועוד). באופן עקרוני, המשמעות היא שהאובייקט המצולם הוא גדול מאד בתוצר הסופי, כלומר שהאובייקט המצולם לצולם בהגדלה, (היסטורית, לפי וויקיפדיה, המשמעות היא שהאובייקט המצולם, על הנגטיב, היה יותר גדול מהגודל שלו במציאות), היום (שוב לפי וויקיפדיה – אני שמעתי דברים אחרים גם), צילום מאקרו מוגדר כצילום שבתמונה, האובייקט המצולם הוא גדול ממה שהוא בחיים (היינו, בעצם, ירדנו בכמות ההגדלה שהייתה פעם).
אבל אני משער שכל זה כבר ידוע לכם.
אני לא אתעסק בפנים הטכניים יותר של צילום המאקרו, גדולים וטובים ממני עשו זאת לפניי.
ככל שהנושאים הללו מעניינים אתכם ואתם מתחילים/מתקדמים בנושא, אני אשמח להפנות אתכם למקבץ כתבות שעשה בנושא ארז מרום, צלם טבע ישראלי (כתובת אתר הבית שלו היא: http://erezmarom.com/home), שהתפרסמו באתר (המומלץ לכשעצמו) dpreview (ראו http://www.dpreview.com/articles/6519974919/macro-photography-understanding-magnification).
במאמרים הללו יש התייחסות להרבה מאד נושאים טכניים והוא מכסה את כולם די בהצלחה (למי שאין לו בעיה עם אנגלית.

אני רוצה להתייחס דווקא לבעיות "שלא מדברים עליהן" בצילומי מאקרו של חרקים (שזה סוג הצילום שאני מחבב יותר), אלו הן הבעיות שיכולות להכריע כל אדם אשר מבקש לצלם מאקרו ושואל את עצמו, האם זה באמת שווה את זה? (ואני אנסה גם להציע פתרונות...)

הבעיה - שינה
הבעיה הראשונה שבה נתקלתי, והיא ללא ספק הבעיה הקשה ביותר היא השינה.
אני לא רווק, ויש לי ילדים, ואני עובד לא מעט (לפעמים עד 4 בבוקר).
אז השאלה הנשאלת היא איך, ביום היחיד שבו אני יכול לישון עד מאוחר (אצלנו זה שישי, כי שבת אני קם עם הילדים, שמתעוררים בסביבות 6:00 בבוקר), אני מצליח לגרור את עצמי מהמיטה ולצאת לצלם בשעה שכוחת אל של בין 5 ל-7.
התשובה – אני לא מצליח. מבחינתי זו הבעיה הקשה ביותר... אני מכוון שעון מעורר וכשהוא מצלצל, בלי להתעורר בכלל, אני מכוון אותו מחדש לשעתיים אחר-כך. לבעיה הזו מצאתי פיתרון אחד בלבד.

הפיתרון (שלי)
לקבוע עם מישהו נוסף.
אני לא מסוגל להבריז למישהו, זו שריטה אישית שלי. אם השעון המעורר שלי מצלצל בשלוש בבוקר כי קבעתי עם מישהו, חוש האחריות (המפותח קצת יותר מידי שלי) יגרום לי לגרור את עצמי מהמיטה, גם אם אני הולך תוך כדי שינה למקלחת (ואולי שוכח להוריד את הפיג'מה לפני שאני נכנס)– זה יקרה, פשוט כי אני לא יכול, מנטאלית להבריז למישהו (הצד השני – אני מתעצבן מאד אם מישהו מבריז לי).

הבעיה - רטוב
מה לעשות, בדרך כלל בשעות שבהן מסתובבים לצלם מאקרו, יש לחות (טל, גשם או מי אגמון). לא מזהירים אותך שזה יקרה, ואחרי הפעם החמש עשרה שאתה מתכופף על הברכיים והמכנסיים שלך נספגות במים, זה מתחיל לעצבן.

הפיתרון - מיגון
מיגון זה לא רק לרוכבי אופנועים, אלא זה גם כנגד מים. בחלק מחנויות ציוד הבניין ניתן לקנות בירכיות (זה גם עוזר נגד כאבי הברכיים וגם עוזר נגד המכנסיים הרטובות). באשר לרגליים – נעליים גבוהות וסגורות מעור זה הפתרון שלי.
והכי חשוב – מיגון למצלמה. הואיל ולפעמים מצלמים כשיורד גשם או מטפטף. אני ממליץ לשמור על כובע אמבטיה שקוף אחד בתיק הצילום למקרים כאלו (ואז לא צריך להפסיק לצלם בגלל שיורד קצת גשם).

הבעיה – איכס! זה מגעיל אותי!
יש אנשים שחרקים מגעילים אותם ויש אנשים שמתים לצלם מאקרו, אבל פשוט לא אוהבים לגעת בחרקים (דבר שמה לעשות, לפעמים צריך לעשות). לי אישית יש בעיה עם גמלי שלמה (לא אוהב אותם, לא אוהב לגעת בהם אבל מאד אוהב לצלם אותם).

הפיתרון - מורכב
יש כמה פתרונות אפשריים, כמו-  ללכת לפסיכולוג/טיפול תרופתי (יקר ולא ממש שווה את זה כשכל הבעיה שלך היא לגעת בגמלי שלמה), לא לצלם מאקרו של חרקים, לא להסתכל על תמונות של חרקים.
כשאני צריך להתמודד עם גמלי שלמה – אני משתמש בכפפות רכיבה (פעם רכבתי על אופנוע), מעבר לכך, אני משתמש בידיים (ואז אתה מרוויח את זה שהחרק רוצה לטפס לך על היד כי אתה חם).



בסופו של דבר, אני חושב שהתוצאות מצדיקות את כל המאמצים  (אתם תשפטו).






אם מישהו מכם נתקל בבעיות ופתרונות – אתם מוזמנים לכתוב ולשרשר את הצעותיכם/פתרונותיכם כאן (אני אשמח לשמוע על זה).

יום ראשון, 15 באפריל 2012

1 – 0 לטובים.

למי שלא יודע. פעם, לפני שנים רבות, הייתי ליטיגטור. למי שבאמת לא יודע – ליטיגטור זה עורך דין שמופיע בבתי המשפט.
אני נמשכתי לענף הזה של המשפט בגלל שחשבתי (בזמנו הייתי ילד טיפש) שבאמצעות המשפט ובתי המשפט ניתן יהיה לתקן עוולות של אנשים/שנגרמו על ידי אנשים או לאנשים.
במיוחד חרה לי כל הנושא של עוולות על רקע מסחרי (לא, לא לפי ההגדרה של חוק עוולות מסחריות) – היינו עוולות שנגרמו לאנשים עקב ניצול לרעה של כח מסחרי. דוגמאות קלאסיות לזה הן ניצול של מונופולין את יכולותיו ושליטתו בכדי לקבוע מחירים (מישהו אמר לכאורה תנובה?) או ניצול חוסר ידע של הצרכן על מה שהוא קונה בכדי לדחוף לו משהו אחר (ופה אין לכאורה – תנובה (הפרשה של תנובה והסיליקון בחלב)).
וגם על "הרעים" צריך להגן (לא רק זה, אלא שהרעים משלמים הרבה יותר טוב מהטובים, והנשמה לא נסחטת לך עד שאתה רואה מהם כסף).
אז הלכתי להתמחות במשרד שמגן על ה"רעים" – חברות גדולות. והתמקדתי בתחום של תובענות ייצוגיות, כי זה מה שעניין אותי (הרי איזו עוד דרך יש להגן על קבוצה של מסכנים שנפגעו כל אחד מעט?).
ואז ראיתי שגם הרעים נפגעים כמו כולם...
אני זוכר, הלכתי לרשות ההגבלים העסקיים לצלם חומר מתיק חקירה שהתנהל כנגד אחד מלקוחות המשרד (דבר רגיל בשביל מתמחה במשרד גדול לעשות). ועמדתי וצילמתי, הרבה.
צילמתי במכונת צילום שנמצאה בתוך הרשות, כי הרי אסור להוציא את התיק מחוץ למשרדי רשות ההגבלים העסקיים (חס וחלילה לקחת אותו למשרד שלך ולצלם שם – איפה שזה עולה כמעט כלום).
וכשסיימתי, הגיע האיש שאחראי על הצילומים ברשות ההגבלים, הסתכל על המונה של המכונה ואמר לי כמה אני צריך לשלם.
זה היה משהו כמו 300 ש"ח עבור 100 עמודים (אל תתפשו אותי במילה עברו כמה וכמה שנים).
כן כן, 3 ש"ח לעמוד.
קיבלתי חשבונית שהייתי צריך ללכת לשלם בבנק הדואר (מזל שעוד היה פתוח). ושילמתי מכיסי (אחר כך קיבלתי החזר מהמשרד כמובן).
אבל רתחתי מזעם.
זה היה לא הרבה זמן אחרי שהייתי סטודנט (בדרך כלל ההתמחות מגיעה אחרי סטודנטיות), וליד הבית שלי היה מכון צילום שבו שילמתי 15 אגורות לעמוד (1/20 ממה ששילם בסופו של דבר הלקוח שלנו עבור הצילומים ברשות ההגבלים העסקיים).
ואז אמרתי לאחת מעורכות הדין במשרד (שלימים נהייתה שותפה שם) – שלדעתי צריך לתבוע את רשות ההגבלים העסקיים בתביעה ייצוגית (דרך אגב, זה היה לפני חוק תובענות ייצוגיות, למי ששאל).
הסיבה בעיניי היתה שרשות ההגבלים העסקיים ניצלה לרעה את מעמדה כמונופולין בתחום העתקת מסמכיה. הרי לא היה אף אחד אחר שנתן שירותי צילום בתוך הרשות, ואני לא יכולתי להוציא את המסמכים מתוך הרשות, אז הלכה למעשה אין כל תחרות בתחום הזה והמחיר שהרשות קבעה לעמוד היה פי 20 ממחיר תחרותי. וזה עוד רשות ההגבלים העסקיים!
אותה עורכת דין חייכה ואמרה שזה לא מסוג הדברים שהמשרד יסכים להתעסק איתם.
אני היום יודע, מניסיוני, שההתעסקות הזו היא מלוכלכת, מתסכלת, מעצבנת ולא מתגמלת (אתה אף פעם לא תקבל גמול בשיעור שבאמת יצדיק התמודדות עם כאב הראש של תביעה ייצוגית) והשופטים תמיד יסתכלו עלייך בעין עקומה (וזה לא משנה שמי שאתה תובע הרוויח 50 מיליון ש"ח על ידי זה ש"גילח" 20 אגורות מכל לקוח שנכנס לו לדלת במשך 7 שנים) ואני הגשתי כמה תביעות כאלו בעבר.
ואז קמו שני עורכי דין, עו"ד יחזקאל סיבק ועו"ד גלי עציון ועשו מעשה - הם הסכימו לקחת על עצמם ניהול של תביעה ייצוגית כנגד רשות ההוצאה לפועל ("ההוצל"פ").
מה עשתה ההוצל"פ אתם שואלים?
אותו הדבר כמו ראשות ההגבלים העסקיים.
ההוצל"פ החליטה בשנת 93 שהיא גובה 3 ש"ח לצילום מסמכים על ידי פקיד (סכום שערוריתי כבר אז) אבל עד סביבות שנת 2006 אנשים יכלו להוציא את התיקים הפיזיים שלהם ולצלם בעצמם, במחיר זול יותר. מסביבות 2006 כל התיקים נסרקו ועכשיו אין לאף אחד ברירה אלא לבקש מפקיד ש"יצלם"(ידפיס) את המסמך. אתה לא יכול לבחור רק עמוד מסויים מהמסמך ואתה לא יכול לעיין במסמך לפני ההדפסה (אלא בנסיבות מסויימות). אז רצית החלטה של 10 עמודים – שלם 30 ש"ח (וזה לא כולל את הטירטור של ללכת ולשלם באמצעות בולי דאר).
עכשיו – מי שנכנס להוצל"פ הוא גם ככה במצב לא פשוט. אם אתה חייב – אז יש סיבה שאתה חייב (אין לך כסף), ואם אתה זוכה – אז כבר הוצאת כ"כ הרבה בשביל להגיע להוצל"פ שממש לא בא לך להוציא עוד, אבל להתווכח עם ההוצל"פ זה עוד יותר יקר.
אז שני עורכי הדין הללו הגישו תובענה ובקשה לאשר אותה כתובענה ייצוגית. – שאפו על ההשקעה הנכונות והמאמץ (במיוחד כנגד המדינה שלה יש אמצעים בלתי מוגבלים להתגונן – האמצעים שלנו (הרי אנחנו מממנים אותה)).
וביום 25.3.2012 נתן כבוד השופט סולברג (אחד מהשופטים הרציניים במחוזותינו) את החלטתו בבקשה.

בראשי פרקים, זה מה שהוא אמר (בציטוטים) –
·         " קביעת אגרה בשיעור שמגלם בחובו רכיבים נוספים מעבר לעלות הצילום, בשיעור בלתי סביר, פוגעת ללא צידוק בזכות הגישה לערכאות" (פסקה 16 להחלטה).
·         "מן הנתונים שהוצגו על-ידי הצדדים עולה כי שיעור האגרה שגובה המשיבה גבוה עשרות מונים מעלות העתקת המסמך בפועל. כאמור, עלויות העתקה ועיון במסמכים, בערכאות משפטיות, וכן גם בגופים ציבוריים אחרים, הן בשיעורים נמוכים במידה ניכרת מן האגרה שנקבעה בתקנות. בבתי משפט מוצבות מכונות צילום ומחירו של צילום הוא 30 אגורות לעמוד" (פסקה 20 להחלטה).

והציטוט שאני הכי אוהב:
·         "מדובר בשירות מונופוליסטי של המשיבה, אין ניתן להעתיק או לצלם את מלוא מסמכי תיק ההוצל"פ בדרך אחרת, וגביית אגרה בסכום של 3 ₪ לעמוד אינה סבירה. הבקשה לאישור תביעת ההשבה מהמדינה כתובענה ייצוגית מתקבלת." (פסקה 46 להחלטה).

עכשיו, בואו נהיה ריאליים – הרי אין סיכוי שזה ייגמר בזה. אנחנו יודעים שזה יתגלגל לפחות עוד ערכאה אחת, וגם אחר כך יהיה דיון ודיון נוסף ואז עוד צריך לדון בתובענה לגופה (לא סתם ראבי נגד תנובה נהפך ליורשי ראבי נגד תנובה ושמש נ' רייכרט נהפך ליורשי רייכרט נ' שמש). אבל...
יש מקום להגיד כל הכבוד לעורכי הדין ולשופט (דבר שאני בדרך כלל לא עושה). פשוט כי מגיע להם.
אז,
כל הכבוד לכם, החברים הנכבדים יחזקאל סיבק וגלי עציון שראיתם עוול, ניסיתם לתקנו והתמדתם והצלחתם (גם אם זה יהיה רק שלב אחד בסולם) – על אף שכר הטרחה הזעום שנפסק לכם, שאני בטוח שלא שיקף אפילו קמצוץ מהעבודה שבאמת עשיתם בתיק. מגיעה לכם הערכה (והערכתי נתונה לכם).
כל הכבוד לך – כבוד השופט סולברג, שעל אף שאני בטוח שאתה לא ממש זקוק להערכתי, היא נתונה לך. על כך שראית לנכון לתקן עוול ובהחלטה אמיצה (ונדירה לבתי המשפט במחוז ירושלים – שבדרך כלל נוטים לתקוע יתדות בגלגלי תובענות ייצוגיות) אישרת תובענה ייצוגית אשר (לדעתי) בהחלט ראויה להתדיינות בדרך של תובענה ייצוגית.

לסיכום
עשיתם לי את הפסח ו(קצת)החזרתם לי את האמונה בבתי המשפט...


ומחיוך אחד (שלי) – לחיוך אחר...

יום שלישי, 3 באפריל 2012

וורק פלואו (פוסט לפסח)

הקדמה קלה - פוסט זה הוכן מראש ושוחרר באמצעות מערכת תיזמון. אם המערכת דפקה משהו בפוסט, אנא הודיעו לי...

ולעניין:
לא,
וורק פלואו זה לא קללה בפולינזית עתיקה.
וורק פלואו זה מה שמבדיל בין שף לטבח או עקרת בית.

מישהו פעם אמר לי (בשלהי עבודתי בתור שף) שכשמשלימים על שעת עבודה שלך בתור שף, הם משלמים על הזמן שלך, ואתה, כדאי שאתה תהיה מוכן לנצל את הזמן הזה כדי להכין להם את מה שהם צריכים עד תום. התאריך היה ה-1 לינואר 2006, עבדתי בתור שף ראשי של בית משוגעים (החלפתי מישהו שיצא לחופש) בסידני (אוסטרליה). הטמפרטורה בחוץ היית 43 מעלות צלזיוס (ובתוך המטבח לא היה קר יותר).
הגעתי ב-8 בבוקר, סיימתי ב-13:00 אחה"צ. בישלתי ארוחת בוקר, צהריים וערב  (שהשארתי עם הוראות חימום) ל-50 איש כ"א והיה לי רק עוזר טבח אחד.
איך עשיתי את זה?
התשובה – סדר ותכנון זמן.
זה דבר ששפים וותיקים עושים בלי לחשוב פעמיים (וגם בלי להצטרך לכתוב אותו). אבל טבחים מתחילים יכולים לשבת על זה שלושת רבעי שעה עד שהם מבינים איך ולמה לעשות מה ומתי.
ואני אסביר.
כששף מקבל תפריט לארוחה שהוא הולך לבשל במיוחד, הוא מתכנן את הזמן, את המרכיבים ואת האמצעים העומדים לרשותו כך שהכול יהיה בניצול מקסימלי.
לדוגמה:
מרק עוף, עוף צלוי, תפוחי אדמה בסגנון אנה ותירס ופלפל לסדר פסח.
אני יודע שלמרק אני צריך רגליים של עוף, סלרי, תפוחי אדמה, בצל, גזר ופטרוזיליה קצוצה.
אני יודע כמה זמן ייקח ל להכין את כל זה ואני יודע כמה זמן ייקח לזה להתבשל (כ-45 דקות).
את העוף הצלוי אני יודע שאני רוצה למלא ברוזמרין ושום ושאני צריך: לשטוף את הרוזמרין, לקלף את השום, לשטוף את העוף מבפנים, לתבל אותו ולהוציא לו את עצם המשאלות, למלא אותו ולתפור אותו ושזה ייקח לי רבע שעה. וחוץ מזה הוא צריך להיות כשעה וחצי בתנור.
לתפוחי אדמה אנה אני יודע שאני צריך לקלף תפוחי אדמה, לזקק חמאה, ולמרוח כלי בישול בחמאה המזוקקת ולתת לה להקשות לסדר את התפודים בכלי הבישול לאפות כ-20 דקות לפני ההגשה.
והתירס והפלפל – אני יודע שאני צריך לשטוף ולקצוץ את הפלפל ולטגן אותו יחד עם התירס לפחות 10 דקות (ולתבל, כמובן). ואני יודע כמה הכל ייקח לי.
אז איך אני מסדר את זה שבשעתיים תהיה ארוחת סדר?
ככה:
תנור – 185 מעלות.
מתכון
הכנה (מיז אן פלאס או "מיז")
זמנים
סדר עבודה
מרק עוף
שטיפה, קילוף וקיצוץ בצל, גזר, סלרי, תפוחי אדמה, שטיפת העוף, קיצוץ פטרוזיליה.
16:00



16:25

16:50


17:15

17:25


17:35

17:50




18:00
1.   הכנת מיז לעוף הצלוי + הכנת עוף לצליה + הכנסה לצליה. [העוף צריך להיכנס ראשון – כי לוקח לו הכי הרבה זמן להתבשל ותוך כדי שהוא בתנור, אפשר לעשות דברים אחרים]
2.  הכנת מיז למרק עוף + הכנת מיז לפלפלים ולתפוחי האדמה.
3.   הפיכת העוף הצלוי והכנת מרק העוף. [מרק העוף הוא הדבר השני שצריך לעלות על האש הואיל ויש לו זמן בישול של 45 דקות]

4.  סידור תפוחי אדמה בכלי הבישול.

5.  הפיכת העוף שוב והכנסת תפוחי האדמה לתנור [לזכור שהם צריכים להיות בתנור כ-20 דקות].

6.  סיבוב העוף בפעם האחרונה והכנת התירס והפלפל [שדורשים כאמור רק 10 דקות בישול].

7.  הוצאת העוף למנוחה. סגירת התנור והשארת תפוחי האדמה לשמירת החום, העברת התירס והפלפל לכלי הגשה.סגירת האש מתחת למרק.

8.  הגשה לשולחן
עוף צלוי
שטיפת רוזמרין, קילוף שום, הכנת תערובת תיבול, שטיפת עוף והוצאת עצם משאלות.
תפוחי אדמה אנה
זיקוק חמאה (נעשה שבוע מראש) שטיפה וקילוף תפוחי אדמה, פריסת תפוחי אדמה.
תירס ופלפל
שטיפה וקיצוץ פלפלים



כל המשמעות של הפוסט הזה היא להדגים איך בחצי שעה של לשבת ולחשוב על מה אתם מכינים לארוחה, ואיך כדאי לתזמן את זה לניצולת מקסימאלית של הזמן שלכם (ולא, לקצוץ את כל הירקות לכל המנות שלכם יחדיו היא לא תמיד ניצולת הזמן המקסימאלית). אתם תוכלי לחסוך לכם זמן בסה"כ (ובכך גם לחץ).

מתנצל שאת הפוסט הזה לא מלווה שום אלמנט גרפי...


כן, זה מסודר בטבלה, ככה גם אני עובד כשאני עושה ארוחות גדולות ומורכבות וככה אני עבדתי כשהתחלתי לעבוד בתור טבח/שף. ואני ממליץ לכל אחד לנסות את זה. אתם תראו שזה חוסך זמן...