יום שני, 13 ביוני 2011

על היחסים בין מזכירות לעו"ד – חלק ראשון

טוב, מדובר בנושא כל כך טעון ומסוכן שאני אחלק אותו ל-2, הטוב והרע (או הטובות והרעות). נתחיל ברע (ומי שחושב שזה לא מדבר עליו/אליו מוזמן להתעלם מהקטע הזה).
האמת היא שהמטרה של הקטע הזה היא להבהיר לכל מי שחושב שעבודה במשרדי עו"ד בעצם אומרת שאתה יושב על התחת/רץ לבית משפט כל היום ומאחורייך ישנה מזכירה המשרתת את צרכיך הפקידותיים [במאמר מוסגר אציין שאם אתה עובד בחברה – אין לך בד"כ מזכירה אלא אם אתה היועץ המשפטי של שופרסל].

אז זהו שלא... [ואם אתה עובד ביגאל ארנון – אז ככה חיים ה-99% האחרים...]

כשהתחלתי את חיי המקצועיים כעו"ד, רציתי לראות מה זה ליטיגציה [אמנות ההופעה בבתי משפט] (הרי התמחיתי במשרד של ליטיגטורים ברמה הגבוהה ביותר). אבל כשתמחיתי ראיתי כמה זמן לקח לעו"ד עד שהם הורשו לעמוד בבית המשפט ולטעון, לחקור עדים וכו'. הואיל ומעולם לא הייתי טיפוס סבלני, החלטתי ללכת למקום שבו יזרקו אותי למים הכי מהר, היינו – נזיקין (תאונות דרכים, תאונות, נזקים, ביטוח ועוד) וכמובן – ביום השני שלי במשרד כבר הייתי בישיבת הוכחות וחקרתי עדים (עוד על כך בהמשך). ובמשרד הזה נתקלתי לראשונה בארכיטיפוסים של המזכירות שעובדות במשרדי עו"ד (טיפוסיות ל-99% ממשרדי עורכי הדין) והזדעזעתי.
האמת שהיום (אחרי 2 משרדי עו"ד נוספים וחברה אחת) אני מבין שלא הייתי צריך להזדעזע, הרי מעטים האנשים שהולכים להיות מזכירים/מזכירות, ועוד במשרדי עו"ד. האיכותיים שביניהם הם בדרך כלל בדרך למשהו אחר – לומדים לתואר, פסיכומטרי או מיד אחרי צבא...
בכל מקרה, להלן הארכיטיפוסים בהם אני נתקלתי (אתם מוזמנים להוסיף עוד), יש לציין שבדרך כלל כל מזכירה מורכבת מיותר מארכיטיפוס אחד.

הרכלנית - אין דבר שקורה במשרד שהיא לא יודעת. היא יודעת מי בוגד באשתו ועם איזו מתמחה, היא יודעת לאן נוסעים לטיול השנתי של המשרד. אבל את כל זה היא יודעת רק לשם הידיעה (לפעמים הארכיטיפוס הזה חופף לארכיטיפוס של "הבוחשת") כי ידע הוא כוח.

הבוחשת – ידה בכל, היא מודעת לכל מה שקורה (מתוקף תפקידה) ונמצאת בקשרים מצויינים עם הרכלנית, היא זו שתגרום לזה שבגד באשתו עם המתמחה להיות מפוטר מהמשרד, בדרך כלל יש בה מן הזדון והיא משחקת באנשים כי היא נהנית מהכוח של לשחק באנשים.  

הפוליטיקאית – זו שמנסה להיות בסדר עם כולם ותוך כדי זה לקדם את ענייניה, בקיצור, רוב המזכירות (ולמען האמת – רוב בני האדם).

מקטינת הראש – ארכיטיפוס שנתקלים בו בעיקר בענייני עבודה – היא לא רוצה לעבוד ולכן אם אתה מבקש ממנה להדפיס משהו, היא תדפיס את זה אות-אות וזה ייקח לה שבוע (היא גם לא תתקן שגיאות כתיב אם יש)- כי היא עושה את המינימום האפשרי בשביל שעורך הדין שאיתו היא עובדת יתייאש וייעשה את זה בעצמו בפעם הבאה.

המחבלת – ארכיטיפוס זה הוא הקצנה זדונית של "מקטינת הראש". המדובר במזכירה אשר תחבל במה שנתבקשה לעשות בכדי שלא יפנו אליה בפעם הבאה (ונתקלתי באחת שלקחה את זה לקיצון) – היא תזרוק את בקשת הארכת המועד שלך לפח בדרך לפקס ותחזור אליך אחרי שעבר המועד ותאמר "אני לא יודעת איפה זה".

המקופחת – כל המזכירות (כמעט) חושבות שהן מקופחות. הבוס מקפח אותן, הן לא מקבלות מספיק כסף בשביל מה שהן עושות, לא מתייחסים אליהן יפה. זה לא משנה אם הן יושבות כל היום ופותרות תשבצים או אם הן מתזזות את נשמתן בעבור לחמן, הן מקופחות. אני לא אשכח איך במשרד הראשון שעבדתי (היה לי חדר ליד החדר של הבעלים של המשרד והיה נהוג לשבת בו עם דלתות פתוחות) הייתה מזכירה שנכנסה לחדר של הבוס והתחילה לצעוק עליו שהיא לא מרוויחה מספיק, [כמובן שהיא עבדה ¾ מכמות השעות שכל עורך דין אחר עבד במשרד] ושהיא חושבת שמגיע לה עוד, הבוס ענה לה (בצעקות) שהיא מרוויחה יותר מכמה וכמה עורכי דין במשרד, היא צרחה עליו בחזרה "יותר מאיזה עורך דין במשרד אני מרוויחה?"  תנחשו איזה שם נתן לה הבוס... [אדגיש שאם הם לא היו צורחים, באמת שלא הייתי שומע את השיחה הזו]

חשוב לציין את היחס של הבוסים (השותפים במשרד) למזכירות, הבוסים, בעברית צחה, ישקו לעכוזיהן של מזכירותיהן ויעדיפו אותן (בכל הזדמנות) על פני עורכי הדין השכירים. זאת משום שהשותפים יודעים (או חושבים שהם יודעים) שעורכי דין איכותיים שיעשו את העבודה הם יצליחו למצוא בקלות, אבל מזכירות שילמדו איך להכין להם את הקפה שהם אוהבים – הם לא יצליחו למצוא. המזכירות מצידן דואגות לדעת בדיוק איך השותפים אוהבים את הקפה שלהם, בכדי לעודד את תפישת העולם הזו. דבר שמייצר אנטגוניזם (קל) מצד עורכי הדין השכירים (שגם ככה דמם מותר על ידי השותפים).

ועכשיו, סתם בשביל להנעים את זמנכם - הנה תמונה שצולמה לאחרונה על-ידי:

צולם בניקון d7000
F- 4.5, T- 1/1000s

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה